המוסד לביטוח לאומי הוא הגוף הסוציאלי הרשמי של מדינת ישראל. הוא נוסד בשנות החמישים המוקדמות, כשמטרתו העיקרית הייתה מימוש זכויותיהם של האזרחים, עשיית צדק וצמצום פערים חברתיים.
ואולם, במרוצת השנים נוצרה לביטוח לאומי תדמית שלילית, יש שיאמרו בצדק. לא אחת נתקל האזרח המעוניין לממש את זכויותיו - בבירוקרטיה מתישה, עד בלתי אפשרית, אשר גורמת לו לוותר על הזכויות המגיעות לו. מעטים יודעים שזה לא חייב להיות ככה.
עבודה מקצועית וטובה, וחשוב לומר: כבר מהפנייה הראשונה לביטוח לאומי, יכולה לסלול דרך קלה ובטוחה למימוש הזכויות. פנייה שנעשית ללא ליווי של עו"ד מקצועי עלולה לטרפד זכויות רבות של המבוטח, שאינו בקיא בניואנסים השונים. כך, למשל, אזרח הממלא טפסים (צעד אשר רבים מחשיבים לקל ופשוט לכאורה) אינו מודע לחשיבות העצומה שבמילוי פרטים ראשונים אודות המקרה בגינו הוא מבקש לתבוע את זכויותיו.
צריך לציין, כי פעמים רבות, עוד טרם ההחלטה לפנות לביטוח הלאומי, אזרחים רבים אינם מודעים לעובדה שהם זכאים לזכויות מסוימות. כך למשל, סוגיית האשם בתאונות עבודה. אדם שנפצע במהלך עבודתו ומרגיש שהפגיעה ארעה באשמתו – חושש לגשת לביטוח לאומי משום שהוא מאמין שלא מגיע לו דבר, מאחר והוא אשם בקרות התאונה. ואולם, אין זה נכון. תאונת עבודה ע"פ החוק לביטוח לאומי הינה תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו. לשאלת האשם אין כל רלוונטיות לזכויות המגיעות לנפגע. גם עובד שהתאונה ארעה באשמתו ונפגע כתוצאה ממנה – זכאי לזכויות המגיעות ע"פ חוק, ואין זה משנה כלל ועיקר מי אשם בקרות התאונה.
דבר נוסף שרבים לא יודעים הוא שעובד שהגיע לעבודה למרות אישור מחלה אינו זכאי לדמי פגיעה. רבים מהעובדים חוששים שאם לא יגיעו לעבודה בימים הראשונים לאחר הפגיעה – הם יפסידו כסף וימי עבודה, ויש אף כאלה שמאמינים שאם יגיעו לעבודה "למרות הקושי" – הם רק ירוויחו מזה, כי ממילא יש להם אישור מחלה. ההפך הוא הנכון. זאת משום שאישור המחלה מאבד מתוקפו ברגע שהעובד מגיע לעבודה בפועל. אישור המחלה אמנם סולל את הדרך לדמי פגיעה ולמימוש שאר הזכויות, אולם אם העובד חושב שדי באישור מחלה כדי לקבל את כספו בעבור ימי המחלה -הוא טועה! על כן ברגע שעובד נפגע בעבודה וקיבל אישור מחלה – עליו להישמע לאישור ולנוח בבית.
כך גם רבים אינם יודעים שתאונת דרכים בדרך לעבודה או בחזרה ממנה נחשבת תאונת עבודה לכל דבר. אז האם כדאי לפנות לביטוח הלאומי במקרה כזה? או אולי לחברת הביטוח העיקרית המבטחת את הרכב הפוגע? תלוי באיזה שלב פונים, וכל צעד משפיע באופן משמעותי על סכום הפיצוי. כך למשל – חייבים לדווח לביטוח לאומי על תאונת עבודה על מנת שחברת הביטוח בתביעה העיקרית לא תקזז מכספי הפיצוי סכום של "ניכוי רעיוני" מאחר והנפגע לא קיים את חובת הקטנת הנזק, אבל כאשר מגיע השלב של קביעת נכויות – יכול להיות שכדאי ומשתלם לפנות למומחה בימ"ש במסגרת התביעה העיקרית ולא למוסד לביטוח לאומי. כל מקרה לגופו, והשיקולים צריכים להיות מותאמים לנסיבות המקרה.
"סוד" נוסף הנסתר מעיני הציבור הוא דמי תאונה. רוב הציבור מחשיב את הביטוח הלאומי כגוף אשר מפצה על כל מה שקשור בעבודה. אבל מה אם אדם נפגע שלא במסגרת עבודתו וגם לא במסגרת תאונת דרכים? האם הוא זכאי או לא לפיצוי מביטוח לאומי? התשובה חיובית, והיא טמונה בפרק ו' לחוק הביטוח הלאומי. פרק ו' הוא הסדר שלא רבים יודעים אודותיו ועל כן לא משערים בנפשם שמגיע להם פיצוי מביטוח לאומי גם אם נפגעו שלא במסגרת עבודתם. ע"פ ס' 150 לחוק הביטוח הלאומי, אדם שנפגע כתוצאה מאירוע פתאומי שגרם לחבלה פיסית ולאובדן כושר תפקוד גם שלא במסגרת עבודתו זכאי לפיצוי. למרבה הצער, אנשים רבים מאבדים את זכויותיהם מאחר ואינם מודעים לזכאותם. כך למשל, חשוב לדעת שעל מנת להיות זכאי לדמי התאונה לפי פרק ו' – על הנפגע להיבדק בדיקה רפואית תוך 72 שעות משעת התאונה.
לסיכום נציין כי פנייה עצמאית ללא ליווי צמוד, מקצועי ומסור של עו"ד, מקטינה באופן משמעותי את הסיכויים לזכות בפיצוי ולממש את הזכאות לזכויות ע"פ חוק.
