תאונות דרכים הפכו זה מכבר למכת מדינה, ועל כן נחקק חוק הפלת"ד אשר נועד להגן על הנפגעים. ואולם, למרות החוק - אם לא נוהגים בתבונה לאחר התאונה – חברות הביטוח מצליחות להתחמק מאחריותן. להלן צעדים בסיסיים שיש לנקוט לאחר תאונה:

ראשית, אם נפגעתם – אל תהיו "גיבורים". רצוי להתפנות לביה"ח ולא להניח שהכאבים יחלפו מעצמם. הסיבה לכך היא שגם כאשר נגרם נזק גופני ממשי – חברות הביטוח זוקפות לזכותן את העובדה שהנפגע לא התפנה לביה"ח ובכך טוענות לקטיעת הקשר הסיבתי בין התאונה לכאבים שהתפתחו.

לא זו בלבד שכדאי להתפנות לביה"ח – אלא אף עדיף באמבולנס. פעמים רבות הפגיעה אכן חמורה, אלא שמנגנון הגנה פסיכולוגי - המופעל באופן לא מודע ע"י הנפגע - משכנע אותו לשלוט במצב גם כאשר יש הצדקה להתפנות ברכב חירום. במצב כזה, נזק חמור ואותנטי ככל שיהא - יזכה לזלזול מצד חברות הביטוח שתחמוקנה בטענה שאם הנזק היה באמת קשה – הנפצע לא היה נוהג בעצמו.

ומה לאחר השחרור מבית החולים? לעיתים הכאבים מחריפים כמה ימים לאחר התאונה. כך למשל, פציעה מסוג "צליפת שוט" מתאפיינת בתסמיני כאב ברורים דווקא 24 שעות לאחר הפגיעה. במקרים כאלה – חשוב לגשת לרופא על מנת לתעד את התלונות. היעדר תיעוד רפואי מצייר תמונה חיובית שלא תמיד משקפת את המצב נכוחה, וחברות הביטוח עלולות להשתמש בזה כהוכחה להיעדר נזקים של הנפגע.

אם הרופאים מפנים אתכם לטיפולי פיזיותרפיה/ ריפוי בעיסוק או לבדיקות – אין לזלזל בהפניות האמורות וצריך להקפיד ולהגיע לכל סדרות הטיפולים או הבדיקות. התעלמות מהמלצות הרופאים יכולה לשמש טענה בפי חברות הביטוח, בדבר כך שהנפגע לא פעל להקטנת הנזק, ועל כן לא זכאי לפיצוי.

באותה מידה חשוב להחליף פרטים ולוודא שבידכם שמות המעורבים בתאונה, ושמות חברות הביטוח של כל הרכבים המעורבים. תמיד כדאי לאסוף כמה שיותר מידע, ובכלל זה יש לגשת לתחנת המשטרה הקרובה לביתכם (אפשר גם כעבור יום או יומיים), לדווח על התאונה ולבקש אישור משטרה על התאונה.

האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. מומלץ להיוועץ בעו"ד טרם מימוש זכויות.

תחזיקו חזק, כי יש כל כך הרבה דברים מפתיעים וחדשים שתגלו עכשיו, והגיע הזמן שמישהו יספר לכם על זה:

 כל תלמיד הלומד במערכת החינוך בישראל (החל מגן חובה ועד לכיתה י"ב*) מבוטח בפוליסה מצוינת המבטיחה כיסוי די נרחב. עד כאן נשמע לא רע,  אבל מי משלם? אז תופתעו לדעת שאתם משלמים, כל שנה, בלי לדעת אפילו. איך זה קורה בפועל? פשוט מאוד – בכל תחילת שנה ההורים משלמים תשלומי חובה לבית הספר (אגרת חינוך), וחלק מהתשלומים הללו נועדו לביטוח עבור ילדכם. מדוע, אם כן, אף אחד לא טורח להדגיש שאתם למעשה משלמים על ביטוח במסגרת אגרת החינוך? כי אם לא תדעו שזה קיים, לא תתבעו את הכספים המגיעים לכם, והכסף יישאר בקופת הביטוח.  צריך להדגיש: מדובר בפוליסה נרחבת ומקיפה, אלא שמעט מאוד הורים יודעים על קיום הפוליסה הזאת, ועוד פחות מכך מכירים את תחולתה הרחבה.

אז הנה הדברים החשובים באמת שכדאי לדעת:

גם אם לא שילמתם את אגרת החינוך, ילדכם זכאים לביטוח מכיוון שמדובר בכיסוי קולקטיבי ועל הרשות המקומית מוטלת האחריות לגביית התשלום.

הביטוח מכסה תלמיד שנגרם לו נזק גופני בכל מקום ובכל זמן. כלומר: גם אם הנזק ארע מחוץ לשעות הלימודים, מחוץ לכתלי ביה"ס, בחופשות, בחגים או שבתות ואפילו בחו"ל – יש כיסוי ביטוחי. כך למשל, אם הילד נפצע בגינה אחר הצהריים, נפל מאופניים/קורקינט/סקייטבורד, נפצע במגרש המשחקים, טבע בים או בבריכה, נכווה מאש, מעד במדרגות, נפצע בקטטה, בלע חומרים מסוכנים – או נפגע בדרך אחרת  – הוא זכאי לפיצוי במסגרת הפוליסה.

יצאתם לטיול כהורים מלווים? הרי שגם אתם מבוטחים במסגרת אותה הפוליסה למקרה שנפצעתם בעת הליווי.

חשוב לדעת שיש מקרים מסוימים אותם הפוליסה לא מכסה, כגון: תאונות דרכים, פעולות איבה, תאונות עבודה, רשלנות רפואית, מחלה שאינה נובעת מתאונה ועוד. צריך לציין שההחרגה האמורה הגיונית שכן במרבית ההחרגות קיים ממילא חוק אחר המסדיר את הזכויות כגון חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, או חוק הביטוח הלאומי לנפגעי תאונות עבודה – ועל כן ניתן למצות את הזכויות שלא במסגרת פוליסת תלמידים. 

נקודה נוספת חשובה היא מועד ההתיישנות. רבים נוטים לחשוב כי מאחר ומדובר בביטוח – מועד ההתיישנות הוא 3 שנים מקרות המקרה, ולא כך הוא הדבר. מועד ההתיישנות ארוך בהרבה והוא נועד לשמר את זכויות הקטינים שכן כאשר מדובר בקטינים יש לספור את שלוש השנים החל מהגיע הילד לגיל 18. כך למעשה ניתן לתבוע עד גיל 21. 

הגשת תביעה במסגרת תאונות אישיות לתלמידים דורשת ליווי צמוד של עו"ד מנוסה המכיר את התחום היטב. תביעה עצמאית ללא הדרכת עו"ד הבקיא ברזי הפוליסות מקטינה משמעותית את  הסיכויים  למימוש זכויות ילדכם והשגת כספי הפיצויים.

האמור אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. מאחר וכל מקרה ונסיבותיו הוא, מומלץ להיוועץ בעו"ד טרם נקיטת צעדים כלשהם. 

*בנוסף לתלמידים שחל עליהם חוק חינוך חובה (ובכלל זה ילדים בגני ילדים, בפעוטונים ובמעונות יום המופעלים על ידי רשויות מקומיות) הפוליסה חלה גם על תלמידי ישיבות ותלמידי סמינרים למורים עד גיל 45 ונוער עובד ולומד במוסדות הנמצאים בפיקוח משרד התמ"ת.

המוסד לביטוח לאומי הוא הגוף הסוציאלי הרשמי של מדינת ישראל. הוא נוסד בשנות החמישים המוקדמות, כשמטרתו העיקרית הייתה מימוש זכויותיהם של האזרחים, עשיית צדק וצמצום פערים חברתיים.

 ואולם, במרוצת השנים נוצרה לביטוח לאומי תדמית שלילית, יש שיאמרו בצדק. לא אחת נתקל האזרח המעוניין לממש את זכויותיו -  בבירוקרטיה מתישה, עד בלתי אפשרית, אשר גורמת לו לוותר על הזכויות המגיעות לו. מעטים יודעים שזה לא חייב להיות ככה.

עבודה מקצועית וטובה, וחשוב לומר: כבר מהפנייה הראשונה לביטוח לאומי, יכולה לסלול דרך קלה ובטוחה למימוש הזכויות. פנייה שנעשית ללא ליווי של עו"ד מקצועי עלולה לטרפד זכויות רבות של המבוטח, שאינו בקיא בניואנסים השונים. כך, למשל, אזרח הממלא טפסים (צעד אשר רבים מחשיבים לקל ופשוט לכאורה) אינו מודע לחשיבות העצומה שבמילוי פרטים ראשונים אודות המקרה בגינו הוא מבקש לתבוע את זכויותיו.

צריך לציין, כי פעמים רבות, עוד טרם ההחלטה לפנות לביטוח הלאומי, אזרחים רבים אינם מודעים לעובדה שהם זכאים לזכויות מסוימות. כך למשל, סוגיית האשם בתאונות עבודה. אדם שנפצע במהלך עבודתו ומרגיש שהפגיעה ארעה באשמתו – חושש לגשת לביטוח לאומי משום שהוא מאמין שלא מגיע לו דבר, מאחר והוא אשם בקרות התאונה. ואולם, אין זה נכון. תאונת עבודה ע"פ החוק לביטוח לאומי הינה תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו. לשאלת האשם אין כל רלוונטיות לזכויות המגיעות לנפגע. גם עובד שהתאונה ארעה באשמתו ונפגע כתוצאה ממנה – זכאי לזכויות המגיעות ע"פ חוק, ואין זה משנה כלל ועיקר מי אשם בקרות התאונה.

דבר נוסף שרבים לא יודעים הוא שעובד שהגיע לעבודה למרות אישור מחלה אינו זכאי לדמי פגיעה. רבים מהעובדים חוששים שאם לא יגיעו לעבודה בימים הראשונים לאחר הפגיעה – הם יפסידו כסף וימי עבודה, ויש אף כאלה שמאמינים שאם יגיעו לעבודה "למרות הקושי" – הם רק ירוויחו מזה, כי ממילא יש להם אישור מחלה. ההפך הוא הנכון. זאת משום שאישור המחלה מאבד מתוקפו ברגע שהעובד מגיע לעבודה בפועל. אישור המחלה אמנם סולל את הדרך לדמי פגיעה ולמימוש שאר הזכויות, אולם אם העובד חושב שדי באישור מחלה כדי לקבל את כספו בעבור ימי המחלה -הוא טועה! על כן ברגע שעובד נפגע בעבודה וקיבל אישור מחלה – עליו להישמע לאישור ולנוח בבית.

כך גם רבים אינם יודעים שתאונת דרכים בדרך לעבודה או בחזרה ממנה נחשבת תאונת עבודה לכל דבר. אז האם כדאי לפנות לביטוח הלאומי במקרה כזה? או אולי לחברת הביטוח העיקרית המבטחת את הרכב הפוגע? תלוי באיזה שלב פונים, וכל צעד משפיע באופן משמעותי על סכום הפיצוי. כך למשל – חייבים לדווח לביטוח לאומי על תאונת עבודה על מנת שחברת הביטוח בתביעה העיקרית לא תקזז מכספי הפיצוי סכום של "ניכוי רעיוני" מאחר והנפגע לא קיים את חובת הקטנת הנזק, אבל כאשר מגיע השלב של קביעת נכויות – יכול להיות שכדאי ומשתלם לפנות למומחה בימ"ש במסגרת התביעה העיקרית ולא למוסד לביטוח לאומי. כל מקרה לגופו, והשיקולים צריכים להיות מותאמים לנסיבות המקרה.

"סוד" נוסף הנסתר מעיני הציבור הוא דמי תאונה. רוב הציבור מחשיב את הביטוח הלאומי כגוף אשר מפצה על כל מה שקשור בעבודה. אבל מה אם אדם נפגע שלא במסגרת עבודתו וגם לא במסגרת תאונת דרכים? האם הוא זכאי או לא לפיצוי מביטוח לאומי? התשובה חיובית, והיא  טמונה בפרק ו' לחוק הביטוח הלאומי. פרק ו' הוא הסדר שלא רבים יודעים אודותיו ועל כן לא משערים בנפשם שמגיע להם פיצוי מביטוח לאומי גם אם נפגעו שלא במסגרת עבודתם. ע"פ ס' 150 לחוק הביטוח הלאומי, אדם שנפגע כתוצאה מאירוע פתאומי שגרם לחבלה פיסית ולאובדן כושר תפקוד גם שלא במסגרת עבודתו זכאי לפיצוי. למרבה הצער, אנשים רבים מאבדים את זכויותיהם מאחר ואינם מודעים לזכאותם. כך למשל, חשוב לדעת שעל מנת להיות זכאי לדמי התאונה לפי פרק ו' – על הנפגע להיבדק בדיקה רפואית תוך 72 שעות משעת התאונה.

לסיכום נציין כי פנייה עצמאית ללא ליווי צמוד, מקצועי ומסור של עו"ד, מקטינה באופן משמעותי את הסיכויים לזכות בפיצוי ולממש את הזכאות לזכויות ע"פ חוק.